המלך יצא את ארמונו בלבוש פשוט וללא סממני מלכות עלה על סוסו והארבעה יצאו לדרכם.
שוב יצא המלך עוזרו הנאמן ושניים משומרי ראשו אל קרחת היער בדהרה , ובהגיעם ראו את חופש כורעת על ברכיה מטפלת בפרחים בחום ואהבה כאם המטפלת בילדיה והיא מפזמת ושרה כולה אושר ושמחה.
תנועות גופה היו מהפנטות. איטיות , עגולות , עדינות , מלאות חן שלווה ונועם.
היא הסבה ראשה לאחור כששמעה את צעדי הסוסים וחיוך רחב ואור קרן מפניה המחייכות.
"שלום לכם ציידים " קראה בקול מלא שמחה " איך היה מסע חיפושכם המצאתם מבוקשכם אתמול והיכן לנתם את הלילה ?" שאלה...
ארבעת הרוכבים נעצרו במקומם בשורה אחת כשסוסיהם מישירים מבט אל חופש כאילו הביטו בה נדהמים מהעוצמה המוקרנת ממנה.
המלך ירד מסוסו ניגש לעבר חופש שנעמדה לקראתו , נעצר מולה מביט בפניה שהיו הדבר היפה ביותר שראה מימיו כשהוא עצמו חש מופתע מעוצמת יופייה כשהוא חש כיצד גופו נרעד.
המלך עמד מוקסם מיופייה ומהופנט מעיניה שהיו חומות מאירות קורנות ובעלות עוצמה ולא אמר דבר.
חופש הביטה במלך כשחיוך רחב על פניה , הושיטה את ידה אל ידו של המלך והובילה אותו אל הצריף " בואו היכנסו כולכם" קראה קריאה מזמינה וידידותית.
הארבעה נכנסו אל הצריף לאחר ששומרי הראש קשרו את הסוסים לעץ סמוך.
אוויר ההרים הטהור היה משכר ואור השמש הזהוב הכה בכל פינה וחדר אל תוך הצריף שנראה מושלם.
המלך נכנס אל הצריף ובחן שוב את סביבתו בקפידה , כל פינה כל חפץ כל דבר כאילו מבקש לדעת את סודו של המקום.
שוב , חש הוא תחושת שלווה וביטחון שלא חש מעולם.
הפשטות והכנות שלטו בכל פינה ואלו היו שובי לב והסבו למלך תחושת נועם נחת שלווה , תחושות שלא חש מאז היה ילד.
חופש הגישה לשולחן את כד החרס מלא במים הצוננים ואת הכוסות.
"איך את מסתדרת כאן לבד" ? שאל המלך.
"אינני לבד" השיבה חופש , "כבר אמרתי לך". . .
"אני מתכוון ממה את חיה ? מה את אוכלת ? עם מי את משוחחת...? מה את עושה כל היום ? " שאל המלך בבלבול כמי שרוצה לקבל מידע וללמוד את סודה.
חופש חייכה וענתה : "המון שאלות בפיו של הגביר הא ? " בהביטה אל עוזרו של המלך ושומריו.
"יש לי סדר יום מלא וגדוש פעילות" השיבה חופש "זה מתחיל עם הזריחה ומסתיים עם שקיעת השמש".
"התרצו לטעום מהמרק שהכנתי ?" שאלה
בעוד המלך ועוזרו מביטים זה לעבר זה נבוכים מהזמנתה של חופש , ועוד בטרם הספיקו להשיב לה , הניחה חופש על השולחן כלי אוכל ונגשה אל התנור המוסק בעצים שערמת גזרי עץ מונחת לצידו , כשהיא ניגשת לעבר סיר המרק שעמד על כירי האש.
ריח הקדרה מילא את חלל החדר כשפתחה את מכסה הסיר , ריח נפלא של ירקות וצמחי תבלין טריים.
חופש מזגה מהמרק הסמיך לצלחות אורחיה ואדי המרק הלוהט עלו מהצלחות.
הארבעה שתו מהמרק הלוהט כשהם מביטים האחד בשני מוקסמים מטעמו המופלא.
"תבשיל נפלא" אמר המלך.
פניו של עוזרו הנאמן של המלך הביעו פליאה והוא מיהר לאשר בתנועות ראש ממהירות את דברי מלכו.
ארבעת האורחים אכלו את המרק וחופש יצאה את הצריף והניחה להם לסעוד לבדם כשהיא משקה את הסוסים מדלי העץ מלא המים ששאבה מהבאר שבחצר הצריף כשהיא מלטפת את הסוסים ומקרבת את פיה לאוזני סוסו של המלך כלוחשת וממתיקה לו סוד.
כשסיימו ארבעת האורחים לסעוד את ליבם , הודו לחופש ויצאו מהצריף.
המלך , שיצא אחרון מהצריף הודה לחופש והיא חפנה את ידה בידו וליוותה אותו אל סוסו.
המלך שהיה מופתע ונבוך מעט מהמעשה אשר עשתה , השפיל מבטו כילד מתבייש וחופש חייכה חיוך מלווה בצחוק שובב ורם של ילדה.
בשובה של חופש אל הצריף , מצאה על שולחן האוכל מטבע זהב נוסף שהותיר אחריו המלך בטרם עזב את הצריף.
המלך עוזרו ושומרי ראשו יצאו מקרחת היער ורכבו בדרכם חזרה לארמון כשהמלך פונה לעוזרו ואומר: " לי , מיטב הטבחים בארמוני , כאלו שעושים ימים ולילות להשביע תאבוני במטעמים אך מעולם לא טעמתי מרק נפלא ומשובח שכזה".
עוזרו של המלך שמע והחריש וניתן היה לראות חיוך מבצבץ תחת שפמו.
הרוכבים רכבו שעה ארוכה , ושבו לארמון עם שקיעה.
המלך נכנס לארמונו , רחץ את גופו ונכנס לחדרו.
בחדרו הביט סביבו בוחן את הפאר וההדר את ריהוט חדרו המפואר וחייך לעצמו נבוך.
המלך עלה על מיטתו בחושבו על חווית היום שעבר כשהוא מבטיח לעצמו לפני שנרדם כי יתעורר לפני הזריחה , יעלה על סוסו וירכב , הפעם בגפו אל היער לעבר קרחת היער והצריף של חופש.
מעט לפני הזריחה התעורר המלך , לבש את בגדיו הפשוטים , יצא אל האורווה בגפו , רתם את סוסו ויצא בדהרה אל חופש.
סוסו של המלך היה קל רגליים ומקץ שעה , עם הזריחה הגיע אל קרחת היער.
אור השמש הבהיק מבעד לצמרות העצים מכה על קירות הצריף שקרנו וריח העשן של עצי ההסקה היתמר מארובת הצריף כשהוא מתערבב בין קרני השמש שבצבצו בין העשן והעצים.
המלך רכוב על סוסו נעמד דום.
דלת הצריף נפתחה וחופש יצאה ממנו מביטה במלך , מחייכת חיוך רחב ואמרה : " בוקר טוב" בקול קולני מלא חן ושמחה שלא הכיר מימיו.
"בוקר טוב גם לך" השיב המלך לחופש בקול נבוך.
"אולי תוכל לאמר לי את שמך"? שאלה חופש.
"חי הוא שמי" השיב המלך. "חי" , אמר שנית.
המלך ירד מסוסו , קשר אותו לעץ הסמוך וניגש לעברה של חופש.
חופש יצאה מהצריף , כאילו מתעלמת מהמלך והתיישבה מתחת לאחד העצים , סיכלה רגליה , נשענה על העץ , זקפה גופה מתחה את ראשה , הניחה את כפות ידיה על ברכיה כשהן פונות לעבר השמיים ועצמה את עיניה.
המלך עמד במקומו והתבונן בחופש ולא אמר דבר.
חופש שאפה את האוויר הטהור אל ריאותיה אחזה בו ונשפה קלות דרך פיה.
כך עשתה פעמים רבות והמלך , מביט בה משתהה... פעור פה כמעט ואינו מבין את פשר מעשיה.
דקות ארוכות ישבה חופש כמי ששותה ונושמת את הטבע במלוא עוצמתו אל תוכה.
המלך עמד התבונן ובהה בה כמי שאינו מבין איזו תפילה היא נושאת ומחשבות רבות החלו לצוץ בראשה והוא חש פחד שמא האישה המוזרה שפגש עוסקת במעשי כשפים או תחבולות ומחשבות טורדניות אחרות עלו בראשו אולי יודעת היא מי הוא ורוצה היא לפגוע בו , חשב לעצמו ובראשו מחשבות רבות שונות ומשונות בזמן עומדו בהתבוננו בחופש.
לאחר דקות ארוכות , פקחה חופש את עיניה לאט , שפשפה קלות את פניה נעמדה על רגליה , חיבקה את העץ והניחה את לחייה על גזע העץ ועצמה את עיניה והכול בתנועות איטיות , שלוות , חינניות עגולות ונעימות למראה ופניה רפויות ושלוות.
לאחר מספר דקות פקחה את עיניה הביטה לעברו של המלך ישר לתוך עיניו וקראה בקול נעים מזמין וכן : "בוא , הכנס עימי לצריף".
המלך , מופתע ונבוך מעט צעד אחרי חופש לתוך הצריף.
"היכן חבריך למסע ?" שלה חופש
"התפצלנו" השיב חי. כעת כל אחד יצא למסע נפרד ובערב נפגש שוב , השיב ובליבו חשד לשאלותיה.
חופש הוציאה מתוך ארון המטבח כיכר לחם טרי וירקות , שמה כלי אוכל על השולחן והשנים ישבו דומם וסעדו את ליבם.
חופש אכלה לאט לאחר שהכינה בקפידה את פרוסת הלחם עליה מרחה חמאה וחתכה את הירקות באיטיות כשהיא מנידה את ראשה בעדינות כמי שמתכננת היטב את מהלכיה , וכשהחלה לאכול , המלך , כבר סיים את ארוחתו והיא , נוגסת קלות את המזון הבא אלי פיה כמי שמתענגת על כל ביס , עוצמת עינה ומשמיעה נהמות הנאה מהמזון הבא אל פיה ומענגת עליו ממושכות.
"למי נשאת תפילה" שאל המלך.
"תפילה?" שאלה חופש. "למה אתה מתכוון"? שאלה
"בחוץ , כשישבת לך בחוץ, מה עשית? שאל חי
" לא נשאתי תפילה לאף אחד" ענתה כשהיא מגלה תמימות בחי
"אם כך , מהו זה שעשית" שאל המלך את חופש.
חופש חיכה והשיבה : "ריכזתי ואספתי את כל כוחות היקום לתוכי. שאבתי את עוצמת הטבע לגופי , את יופיו של הבוקר"
"ניקיתי את ראשי ממחשבות טורדניות והייתי לאחת עם הבריאה והזריחה" ענתה ונגסה שוב בפרוסת הלחם תוך שהיא אוספת פרור מקצה שפתה ומכניסה אותו אל פיה בחיוך נבוך ולעסה לאט בהשמיעה את נהמת ההנאה כמתענגת על האוכל הבא אל פיה תוך שהיא מרימה את ראשה ועוצמת את עיניה ומשמיעה קולות הנאה.
חי הביט בה , בוחן כל תנוע כל תזוזת גוף כמי שמנסה להבין את פשר מעשיה.
ריח קפה מבושל עלה באפו של המלך כשהוא תר בעיניו אחר מקורו של הריח ומבחין בקומקום משחיר הניצב על כירי העץ.
חופש ניגשה לכירי העץ , אוחזת בפיסת בד עימה הרימה את הקנקן ומזגה קפה לוהט לשני ספלים והגישה לשולחן.
המלך הרים את הכוס אל פיו בהביטו אל חופש שחפנה את הספל בשתי ידיה, מתענגת מחומו של המשקה אשר חימם קלות את הספל , כשהיא מקרבת את הספל אל פיה ושואפת את אדי הקפה ומתענגת מריחו ומאדי הקפה ובתנועות איטיות כשהיא עוצמת את עינה , נושמת את אדי הקפה.
חי הביט בה משתהה... כיצד שותה היא את כוס הקפה שלה עם כל חושיה.
השניים לגמו מהקפה ולא אמרו דבר אך חי ניסה לעשות כמותה.
המלך הביט בפניה של חופש ולא אמר דבר , כמי שמבחין ביופייה רק לראשונה והיא נראתה לו יפה מאי פעם.
חופש חשה במבטיו של חי וחשה מעט נבוכה.
חופש קמה ממקומה , לקחה מגבת גדולה ויצאה את הצריף והמלך בעקבותיה.
השמש עמדה במרכז השמיים והבוקר היה כבר במלוא תפארתו.
חופש פסעה אל עבר אחורי הצריף והמלך בעקבותיה מבחין לראשונה בגינת ירק מוריקה וירקות בשלל צבעים בוהקים בין העלים המוריקים בשלל גוונים כשהוא פוסע אחרי חופש ומבטו מופנה לאחור לעבר גינת הירק שנראתה לו כגינה קסומה.
חופש פסעה לאיטה עד שהגיעו לשביל במורד קרחת היער , שביל צר ומפותל בין צמחיית היער הסבוכה , והמלך בעקבותיה.
לאחר כשתי דקות הליכה , הגיעו אל נחל כחול , למקום בו נוצרה מעין בריכה קטנה , לגונה קסומה מוארת בקרני השמש ובקצה הלגונה מפל מים קטן המכה במים ברעש מרגיע.
חופש הסירה מעליה את הגלימה שהייתה על גופה ובטרם הבין המלך את שהתרחש , נכנסה אל המים.
המלך , נבוך ומבולבל סובב את ראשו לאחור וחופש נעלמה בתוך המים כשטבלה את ראשה במים.
המלך התיישב על סלע סמוך והתבונן בחופש רוחצת במים.
אדי הבוקר עלו ממי הנחל ורעש המפל הקטן התערבב עם ציוץ הציפורים וצחוקה של חופש. משסיימה לרחוץ בלגונה , חופש החלה לעלות מהנחל כשהמלך הפנה את גבו אליה.
חופש עלתה מהנחל , ניגבה קלות את גופה ושאלה " התרצה לרחוץ בנחל?"
"לא" השיב המלך נבוך מעט מהצעתה וכמי ששומר על חזות רצינית.
חופש נגבה קלות את גופה ולבשה את גלימתה כשהיא מכסה את ראשה הרטוב בכובע הגלימה.
המלך סובב ראשו לעברה וראה את טיפות המים הזולגות משערה על פניה הרטובות שהיו קורנות מתמיד.
"ספרי לי את סיפור חייך" ביקש המלך בעודם פוסעים בשביל ועולים לעבר הצריף.
חופש עלתה בצעדים מהירים וקלים וחי בעקבותיה מתנשף כמי שמנסה להדביק את צעדיה של חופש שהיו קלות ומהירות , אך הוא כבד גוף ונשימתו קשה וליבו פועם בחוזקה מעוצמת המאמץ הגופני לו נדרש.
השניים נכנסו אל הצריף והתיישבו ליד השולחן כשחופש מזגה מקנקן הקפה אל תוך הכוסות שעמדו על השולחן.
"חלקת האדמה הגדולה הזו הייתה שייכת לסבי. אבי , שהיה בנו יחידו , ירש אותה לאחר מות סבי. אבי היה הרפתקן וטייל שנים רבות ברחבי עולם בהפליגו על ספינות סוחר.את מרבית שנותיו בילה במזרח באחד ממסעותיו , כך סיפר לי אבי , הגיע ליבשת אפריקה שם הכיר את אימי.
אבי היה מבוגר מאימי בלמעלה מעשרים שנה.
אני זוכרת את הסיפור שסיפרו לי שניהם בשנות ילדותי חזור וספר ובכל פעם הייתי נפעמת מחדש ומתרגשת מסיפור אהבתם ומהרפתקאותיו הרבות של אבי.
בשנות הארבעים לחייו הגיע אבי לאפריקה. שם , באפריקה הכיר את אימי , שהייתה צעירה ממנו בשנים רבות, נערה הייתה בעת שהכירו.
אבי התאהב באימי מייד , בעודה נערה. אימי הייתה כהת עור ואבי , איש לבן , זר באזור בו ביקר.
אבי , כך היה מספר , התאהב באימי מייד כשראה אותה ויופייה הנדיר כבש את ליבו מייד. תיאוריו את כנותה של אימי ופשטות מהלכיה רק הגבירו את אהבתו אליה שלא ידעה גבול.
לאחר שעזר אומץ ולמד את השפה , נישא לאימי כשהוא מתגורר עימה בכפר בו נולדה באפריקה מספר שנים שם תפסה אותו הידיעה על מות אביו ואז ביקש הוא לשוב לאדמתו. זהו גם העת בה ביקש מאימי לשוב עימו לאדמתו ולמולדתו כשהוא מבטיח לה כי חייה כאן יהיו טובים ונעימים.
אימי שהייתה ילדת כפר כל חייה , התקשתה להסתגל לעיר הגדולה וההומה עד אשר אבי בנה את הצריף בלב אדמתו אותה ירש מאביו , כאן ממש בקרחת היער , כשהוא מפעיל את מכרה הפחם שירש מסבי וחי בחלקת היער הגדולה הזו ומאז גרנו כאן.
אבי נפטר בהיותי נערה בת שלוש עשרה ומשבגרתי והגעתי לגיל עשרים , אימי ביקשה לשוב לכפר בו נולדה וגדלה כדי לסייע להוריה הזקנים , ואני בחרתי להישאר כאן".
" זה מסביר את צבע עורך" אמר המלך....
"כן" ענתה חופש.
"וכך את חיה"? שאל המלך.
"כן" השיבה חופש.
"המכרה מספק לי מקור פרנסה והיער כמקור חיים"
"מדי פעם אני פוסעת אל עבר העיר הגדולה למכור פחם ולרכוש את צרכי כשאת מזוני , אני משיגה מהאדמה הנפלאה והמבורכת הזו". השיבה.
"בוא ראה את גינת הירק שלי" אמרה חופש ויצאה את הצריף וחי בעקבותיה.
מאחורי הצריף נגלתה לחי שוב גינת הירק הגדולה והססגונית , זו אשר הבחין בה לראשונה כשיצאו אל עבר הלגונה.
חופש התקרבה לגינת הירק ודומה היה שהיא מלטפת את עלי הצמחים.
הייתה זו גינת ירק רחבת ידיים שופעת כל טוב עם ערוגות מסודרות של ירק ססגוני ועשיר המשלבת צמחי תבלין שלא ראה מימיו.
.jpg?id=3374818){kind=small}
